24/11/2023
הדיווחים המתגברים על הסכמה עקרונית לתחילתה של עסקה לשחרור החטופים הם מעט אור בימים של חושך בלתי פוסק. התקווה לראות את החטופים חוזרים למשפחותיהם מעלה בעיניי דמעות של כאב והתרגשות. מי ייתן וכלל החטופים ישובו במהרה. דרך האסלאם, כפי שהיטיב לבטא ד"ר מנסור עבאס- לא יכולה לקבל פגיעה וחטיפה של ילדים, נשים, קשישים- ובכלל של אזרחים, ולכן, על כל מוסלמי באשר הוא לגנות את מעשה החטיפה ולפעול ככל יכולתו לשחרורם המיידי. התיווך הבין לאומי לעסקה מוכיח שישראל וחמאס חייבות את מעורבותן של מדינות המקיימות שיח עם שני הצדדים. קטאר, מצרים, ארצות הברית והאיחוד האירופי, לא צריכות להסתפק במענה לסוגיית החטופים, אלא עליהן לקדם שורה של הסכמות, שיביאו קץ לשפיכות הדמים הנוראית המתרחשת בארץ הקודש זה 6 שבועות. הימים עוברים, חולפים להם, אך נדמה שבכולנו משהו מת לפני למעלה מחודש ימים. עדויות הניצולים, פני הרשע, המספר הבלתי נתפס של נרצחים, מאות החטופים הנמצאים כבר למעלה מחודש ימים במצב בלתי אנושי. בכולנו מת משהו ב 7 לאוקטובר. כיצד ניתן להמשיך מכאן? איזו תקווה ניתן למצוא עבור העתיד של כולנו בארץ הקודש? מחזיקים את נר התקווה המאיים להיכבות לתמיד. במתקפה האכזרית כמו זכרונות רבים יש לי בכדי להעביר מסר של אמונה בשלום. בשיחות שלי עם אנשים שאני מכיר בעזה שמעתי מהם עד כמה קשים החיים בתוך הרצועה, בכלא המוקף גדרות. השלטון האכזרי של החמאס, דיכא כל מי שהעז להאמין בעתיד אחר ל- 2.5 מיליון התושבים באזור הצפוף בעולם. איך ממשיכים מכאן? האם מתקפת הרשע קברה כל סיכוי לאמונה באפשרות החיים בשלום בין העמים? אני עצמי לא מפסיק לבכות. אני חולמ שהחטופים חוזרים לחיק משפחותיהם. חולמ שבתוך האסון שקרה לרבים כל כך יגיע רקע של חסד. ההלם, המבט החלול, האבל, השבור לרסיסים. התפללתי שאללה ישלח להם את כוחותיו. שהזמן יאפשר להם לחיות, לאהוב שוב, לשמוח עם בני משפחותיהם. החברה הערבית בישראל שותקה בהלם. המעבר, מימי השגרה האכזריים בה בעיקר עסקנו באלימות בתוך החברה שלנו, למלחמה גדולה ועקובה מדם, עצר הכל ושיתק את כולנו. בקרב רבים רגשות העזים והפחד מהתגברות האלימות וזליגתה גם לתוך ערי המדינה, עלולים היו ועדיין לדרדר את כולנו למלחמה כוללת. אך הציבור הערבי בחר לא לשבת על הגדר. בניגוד לתחושות של רבים בציבור היהודי, המנהיגות החברה העבירה מסר ברור- הטבח האכזרי איננו דרכנו. הטרור איננו דרך האסלאם כפי שאנו מאמינים באמונתנו הקדושה. בשם המאבק ארוך השנים בין העמים יש גבולות שאסור, אסור, אסור לחצות. לצד המסרים החשובים של מנהיגי הציבור- חברי הכנסת, מנהיגים דתיים, פעילים חברתיים ועוד ועוד מנהיגים ומנהיגות, החלו גם יוזמות רבות של סולידריות. המסר שעלה מכולם היה אנחנו איננו האוייב. אנחנו שכניכם, ובעת הזו אנו איתכם, לצידכם, לצד הנפגעים הרבים, גם לצד הנפגעים החפים מפשע רוח הסולידריות הקיפה ציבורים רבים בחברה הערבית- יוזמות לאירוח מפונים, מרכזי חלוקה לנזקקים יהודים וערבים, התנדבות בחקלאות, מפגשי מנהיגים דתיים וקריאה לאחדות וביקורי תנחומים בקרב משפחות הנרצחים, הם רק כמה דוגמאות למעשי השכנות הטובה בין העמים. יוזמות רבות עוד ממשיכות, אך במבט רחב על המציאות כרגע, אני מאמינ שעל מנהיגות החברה הערבית מוטלת אחריות לקבל החלטה היסטורית ואמיצה- אנחנו אזרחי מדינת ישראל וחובה עלינו לקחת חלק אזרחי בעת חירום ושגרה. אך בכדי שאמירה אמיצה זו תהפוך למציאות חיים, החברה היהודית חייבת לקבל החלטה אמיצה לא פחות. באזהחברות, התרבות, ההיסטוריה המשותפת, האוכל, השירה—כולם קווים של חיבור. הסכסוך לא ייפתרמנהיגינו ייעצרו על עצם הבקשה לבטא את כאבינו. אם תהיה גם בכך הכרה מצד הציבור אזי נוכל להוות את הגשר לאמון בין הישראלי וערבים ישראלים עזה חייבת להשתקם. אסון התושבים בעזה שובר את ליבי. אסון התושבים בעזה צריך לשבור את לב כולנו. בני אדם, ילדים, קשישים, אמהות, אבות- לא צריכים להימחק בהפצצה. שלטון הדיכוי של חמאס חייב להיעלם, למען התקווה לכל הנפגעים ממנו- בין אם מדובר בתושבי הרצועה ובין בשכניהם היהודים. אנו כולנו, חייבים לזכור שסכסוכים מעולם לא נפתרו בכוח. אופק של תקווה חייב להיות המרכיב המרכזי בניהול המלחמה. מדינות רבות בעולם יתחייבו לסייע לשיקום עזה ותושביה, ישראל חייבת לסייע לכך. תוכנית בין לאומית לשיקום הרצועה היא צו השעה. אני מבינ את החששות וההתנגדות של רבים בישראל, אך אין אפשרות אחרת. האלטרנטיבה היא שנישאר כולנו כלואים במעגל האלימות והאימה. אנו, האזרחים הפשוטים נמשיך לקבור את אהובינו. אין לנו ברירה אחרת- נועדנו לחיות זה לצד זה. "עושה השלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו" הוא אחד הפסוקים היפים שלמדתי מחבריי היהודים. דת האסלאם איננה דת של רוע. דת האסלאם היא דת של צניעות ומעשים טובים, ואלה שכביכול בשם הדת חוללו את כבוד האדם, אנסו, התעללו ורצחו אין בי הגדרה לרוע שלהם. מן העפר וההרס אנו חייבים לבנות עתיד של תקווה. זה תלוי בנו, שנבחר את המנהיגות הנכונה, שלא נתפשר על הכמיהה לשלום. רק ביחד. רק ביחד. מונדיר בדיר האחים בדיר כפר קאסם
